עמרם מצנע, ראש מועצת ירוחם, בראיון לעיתון הארץ : עד שירוחם תעמוד על הרגליים וראש מועצה נבחר יחזור לכהן בה'', עיקר תפקידי בפיתוח תשתיות, חיזוק ההון האנושי וסיוע לתושבים במצוקה.

עמרם מצנע: עיקר תפקידי בפיתוח תשתיות, חיזוק ההון האנושי וסיוע לתושבים במצוקה.

יש אגם, אולי יום אחד יבואו תיירים

בלי נהג, במשרד דחוס - המועמד לשעבר לראשות הממשלה מצנע מסתפק בירוחם



	עמרם מצנע, בשבוע שעבר בירוחם

	תצלומים: אלברטו דנקברג

בסוף השבוע שעבר נפנה עמרם מצנע לבצע את אחד התפקידים הקשים בחייו המקצועיים של ראש רשות מקומית: פיטורים. במלאת כחודשיים למינויו לראשות מועצת ירוחם, הודיע מצנע לעשרה מבין כתשעים עובדי המועצה על פיטוריהם ופרישתם לפנסיה מוקדמת. צמצום צוות העובדים הוא אחד הצעדים שאליהם התחייב בפני משרד הפנים, כחלק מתוכנית ההבראה של עיירת הפיתוח הדרומית - זאת, לאחר קריסתה הכלכלית בשנתיים שבהן כיהן ברוך אלמקייס כראש המועצה, עד להדחתו בידי שר הפנים הקודם, אופיר פז-פינס.

מטרתו הראשונה של מצנע היתה לשקם את קופת המועצה. "מתוך תקציב שנתי של 54 מיליון שקלים, הגירעון הנצבר בסוף 2005 היה 35 מיליון שקלים - 65% מסך התקציב", אומר מצנע - שלאחר כ-9 שבועות בתפקיד כבר חילץ את הקופה הציבורית מבוץ הגירעון המצטבר. ואולם, ספק אם ראש רשות כלשהו

בישראל היה נהנה מטיפול זהה לזה שקיבל מועמדה לשעבר של מפלגת העבודה לראשות הממשלה. לדבריו, "כחודש ימים לאחר כניסתי לתפקיד אישר משרד הפנים את המתווה הכללי של תוכנית ההבראה של ירוחם, בעוד שבאופן רגיל תוכניות הבראה מאושרות לאחר כחצי שנה של דיונים".

לפני כשנתיים, בתקופת המשבר התקציבי הקשה של הרשויות המקומיות, מינה משרד הפנים לירוחם חשב מלווה, יעקב זיצר, ששם קץ לאוטונומיה הכלכלית של אלמקייס ומועצת הרשות. הוא הקטין, אמנם, לדבריו את גירעונה השוטף של ירוחם מכ-17 מיליון שקל ב-2004 לכ-4.7 מיליון בסוף 2005, אך ליד הכלכלית המחושבת היה גם מחיר; "כשהגעתי לירוחם, כל מוסדות הרווחה, החינוך והתרבות שלה היו משותקים", אומר מצנע. "המתנ"ס היה סגור, המרכז לקידום ילדים לקויי למידה של ניצן היה משותק, המועדונית לנערות בסיכון היתה סגורה ומרכז היום לקשישים התקשה לתפקד עקב חובות של מיליוני שקלים".

רפי אברג'יל, מנהל המתנ"ס, מספר כי "לאחר שחוב המועצה למתנ"ס הרקיע ל-2.5 מיליון שקלים ו-60 עובדים לא קיבלו משכורות במשך חמישה חודשים, החלטנו להכריז באוגוסט על פיטורים בהסכמה של כל העובדים ולסגור את המקום". במשך כארבעה חודשים התקשו תלמידי ירוחם להכין שיעורי בית עקב סגירתה של ספריית העיון שהיתה במתנ"ס, והפעילות התרבותית בעיר שותקה. לדברי מצנע, "אחד הצעדים הראשונים שלי בהגיעי לירוחם היה להחזיר את מרכז התרבות שלה לפעילות ולשלם את משכורות העובדים".

"בנר ראשון של חנוכה פתחנו את המתנ"ס", מספר אברג'יל. "קיימנו תהלוכת לפידים ביישוב יחד עם מצנע, כדי להראות לתושבים שהאור שב לירוחם". גם למצנע היה חשוב לנקוט בצעד סמלי כלפי התושבים. "נודע לי שהסמל של ירוחם, הספרנית עדית אבוטבול, עברה להתגורר במרכז הארץ לאחר שהספרייה נסגרה", אומר מצנע. "היא הגיעה לירוחם לפני 40 שנה, כחיילת משוחררת, והיה לי חשוב לשכנע אותה לחזור לגור במקום, כדי להוכיח לתושבים שהדברים יכולים להתנהל אחרת".

ייקר את הארנונה

גם בהזרמת כספי הסיוע הממשלתיים לירוחם גילו משרדי הפנים והאוצר גמישות - שספק אם מופגנת כלפי ראשי רשויות מקומיות אחרות החוות קריסה כלכלית. לפי מדיניות משרד הפנים, לצד מענק ההבראה על הרשות המקומית ליטול הלווואות בהיקף כספי דומה לגובה המענק. למען ירוחם בראשות מצנע - השתנו הכללים הקשוחים. "סיכמנו עם אנשי האוצר ומשרד הפנים שלצד מענק ההבראה בסך 21 מיליון שקלים, ירוחם תיטול הלוואה לכיסוי הגירעון הנצבר בסך 13 מיליון שקלים, ובמשך שנתיים, עד 2007, החזר ההלוואה ימומן אף הוא מכספי הממשלה".

ירוחם נמנית בין היישובים היהודיים העניים בישראל. ריחוקה ממרכז הארץ והשיעור הגבוה של התושבים המובטלים ובעלי רמות ההשכלה וההכנסה הנמוכות ממקמים אותה בתחתית סולם הדירוג הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; אך למרות מצבם הכלכלי הקשה של התושבים, ייקר מצנע מאוד את הארנונה, ב-13.4%. בנוסף, התחייב בפני משרדי האוצר והפנים להעמיק את גביית חובות העבר של הארנונה מהתושבים.

שיעור העלאת הארנונה גרר אחריו תגובות נזעמות אצל חלק מהתושבים. "אנשי ירוחם היו ויישארו תמיד עיוורים", ציין אחד מתושבי ירוחם באתר האינטרנט של המתנ"ס. "עוד שנה מצנע יחזור לחיפה, והוא צריך המון תקשורת על חשבוננו". תושב אחר כתב: "מצנע, הגזמת. אתה רוצה לכסות את גירעון המועצה על חשבוננו?".

לעומתם, אומר שמעון ספרני, בן 37, המתגורר בירוחם כל חייו, שהוא מוכן לספוג עוד 500 שקל ארנונה, "אם בכך ירוחם תמשיך להיראות כפי שהיא נראית מאז שמצנע הגיע". ספרני המועסק כמלגזן אומר כי לפני כן "האשפה לא פונתה, ולשני הילדים שלי היה משעמם אחר הצהריים - כי כל החוגים במתנ"ס נסגרו".

מצנע מנהל את תקציבו בחסכנות רבה, והנו חף מגינונים של ראש רשות - אין לו נהג, חדר העבודה שלו במועצת ירוחם מאוד צנוע ואת הבית החיפאי (שאליו הוא מגיע רק בסופי שבוע) מזכירים לו תמונות גדולות של נכדיו התלויות על הקיר שבסמוך לשולחן העבודה. המזכרת האחרת שהביא עמו מצנע לירוחם היא תעודה ממוסגרת - פרס על ניהול כספי מצטיין של עיריית חיפה מטעם משרד הפנים לפני ארבע שנים, התלויה לא רחוק מפרס דומה שקיבלה ירוחם בימיו של מוטי אביסרור, ראש המועצה בין השנים 2003-1993.

בשנתיים הבאות, "עד שירוחם תעמוד על הרגליים וראש מועצה נבחר יחזור לכהן בה", רואה מצנע את תפקידו בעיקר בפיתוח תשתיות, חיזוק ההון האנושי וסיוע לתושבים במצוקה. מיכאל ביטון, אחד מהפעילים החברתיים של ירוחם, אומר כי "הקדנציה של ראש המועצה הקודם, שסייעתי להדחתו, התאפיינה בהיעלמות של קרנות המסייעות לחינוך ורווחה, עקב חוסר אמון בתפקודה של המועצה. מצנע הביא עמו רוח חלוצית לירוחם, והקרנות שבו להשקיע".

העתיד טמון ב-2 פרויקטים

לדעת מצנע, עתידה הכלכלי של ירוחם טמון בשני פרויקטים שהחל לשקוד על פיתוחם. "לירוחם יש אפשרות למשוך תיירות פנים", אומר מצנע, "יש בסמוך אליה אגם, השני בגודלו במדינת ישראל. כיום הוא מוזנח, ויש להזרים אליו מים כדי להחיותו. בשבועות האחרונים קיימתי מגעים עם משרדי הממשלה והקרן הקיימת, שמוכנים להשקיע במפעל לטיהור שפכים. המים המטוהרים יחיו את אגם ירוחם, ובעתיד יימשכו אליו מטיילים".

בנוסף לכך, "לאחר שמחנה צריפין יפונה, בעוד כשנתיים, תקום בצומת הנגב עיר הבה"דים (בסיסי ההדרכה)", אומר מצנע. הוא סבור, כי "עשרות אלפי החיילים ואנשי הקבע שישרתו בבסיס העצום צפויים להזרים דם חדש במקום. חלק ממשרתי הקבע יבואו לגור בירוחם, ואחרים יבואו בערבים למרכז המסחרי כדי לבלות ולקנות אוכל".

ואולם, תחזית זו מעוררת ספקות עזים אצל התושבים הוותיקים של ירוחם, המאיישים את המסעדה היחידה, בבעלות אודי מכלוף, שבמרכז המסחרי הדל של העיר. בשעות הצהריים המקום שומם, מלבד כמה שחקני קלפים. מאיר אזולאי, בן 36, נזכר בגעגועים בתקופה לפני 14 שנה, "לפני שאלמקייס, בקדנציה הראשונה שלו, פינה את הבסיס הצבאי שהיה בפתח ירוחם". לדבריו, "אז היתה תקופה טובה. כל שבוע הלכו אצלי ארבעה בלוקים של פסטרמה לסנדוויצ'ים לחיילים". כיום, אזולאי מתקשה להאמין שמצבו הכלכלי הקשה צפוי להשתנות לטובה: "אם מצנע חושב שעיר הבה"דים היא התקווה של ירוחם, הוא משלה את עצמו. מי יבוא לבלות במקום שכמעט כל התושבים, אם היתה להם ברירה, היו עוזבים?"

אך מצנע אופטימי. "אם לא הייתי חושב שאני יכול לשנות באמת, מן היסוד, לא הייתי מציע את עצמי לתפקיד". בתשובה לשאלה למה באמת בחר בירוחם, מאיר לראשונה את עיניו של האדם בן ה-60, המאופק מאוד בהליכותיו, חיוך של נער צעיר. "בקדנציה שלי כחבר כנסת הרגשתי מבוזבז - הרבה דיבורים ומעט מעשים. כל חיי עסקתי בשירות לציבור, אני מרגיש נפלא כשאני הולך בשעות הבוקר המוקדמות ברחובות ירוחם, והתושבים מברכים אותי בבוקר טוב וגם ניגשים לחבק אותי".